5
(1)
אין כזה דבר – אין אצלי משמעת. אפילו אם התלמידים שלך קופצים על השולחנות (ואני אומרת מניסיון) עדיין את מפעילה רמה מסוימת של משמעת. פשוט לא מספיק. אפס מוחלט של משמעת זה ג’ונגל, והתלמידים עצמם לא רוצים אותו.
אז צריך לברר מהם מקורות המשמעת שאת כבר מפעילה:
הפרש הגיל.
הפרש החוכמה והמלומדות, או הידע.
העובדה שאת חלק מהצוות, חלק מעולם המבוגרים.
מקור סמכות נוסף הוא החומר. כשאני כמורה מקפידה לעמוד בזמנים ובהספק, בניתי שיעור מסודר ומושקע – זה מחזק מאוד את הסמכות ומאפשר להציב גבולות מתוך ביטחון. המורה זוכר שזו אחריותו להעביר את החומר, ובכך לענות על הצורך של התלמידים ללמוד – הרי לשם כך אני כאן בכלל.
עונשים הם גם מקור סמכות?
המון מהסמכות שלך נובעת מהיכולת שלך להפעיל סנקציות. עיקר הכוח הזה מתבטא בהרתעה, בכך שיש לך את האופציה להפעיל, ויש יתרון גדול בלא להשתמש בזה. אבל אז התלמידים יגיעו למסקנה שאני לא רוצה להפעיל את הארסנל שלי, ויחגגו. אז צריך להוכיח להם שאין לי בעיה להשתמש בקלות בענישה קלה, "פינאטס". להפעיל את זה בלי יותר מדי להסס. ואז יהיה להם ברור שגם בתותחים הכבדים יותר אוכל להשתמש כשארצה, וכך לא נגיע לכך. טעות נפוצה היא להשתמש בקול. הקול הוא נכס למורה, מאפשר לגוון את האינטונציה ולרתק את התלמידים. הכי גרוע בעולם זה להיות צרוד. שימוש בקול רם וצורם גם הורס את מיתרי הקול, גם מכניס לאווירה רעה – זו צורה של סטירה לאוזן – ובעיקר: ממש לא אפקטיבי. שימוש בצעקה מפעיל לחץ רגשי שאין לילד איך לפתור אותו (זה מהדהד בחדר, העלבון או נקיפות המצפון ממשיכים להדהד ונתקעים), ואין לשני הצדדים איך לטהר את האווירה. עדיף בהרבה לשלוף עונש סמלי ומיידי, כזה שלא מעורר התנגדות מרוב שהוא קטן. עצם הציות הראשוני גורר אווירת ציות, שהופכת לשיתוף פעולה.
נפש הכיתה
אחד הקסמים החשובים בהפעלת משמעת הוא עיקרון “נפש הכיתה”. בכל קבוצה אנושית יש מערך איזונים ובלמים. התלמידים עצמם יכולים ואמורים לאזן אחד את השני. התפקיד של המורה כאן הוא להאמין ולזכור שהעיקרון הזה נכון גם בקבוצה שמולו; “להשקות” בצורה מאוזנת את מגוון הכוחות – אם ייתן תשומת לב רק לחנונים הצייתנים, הוא מאבד שליטה על אחרים; ואם יתייחס כל הזמן רק למפריעים, אף אחד לא ילמד והשוליים המופרעים יתרחבו. אפשר בהחלט להתבטא בצורה גלויה – “אולי מישהו מהתלמידים רוצה לענות לו?” לתלמיד ששואל שאלה מתריסה. הנינוחות של המורה משדרת אמון בכך שהכיתה אכן תאזן את עצמה. חשוב מאוד למפות ולהבין מי הכוחות השונים – מי המובילים מבחינה חברתית ומבחינה לימודית, מי נסחף ומי מרחף. כשיש תלמיד שאכפת לו ממצב משמעת רעוע בכיתה, אפשר להציע לו דרכים להשפיע. זו אולי הנקודה שמשרת עונש קולקטיבי – ביטוי מושמץ, שיש להשתמש בו בזהירות מופלגת. רק בהקשר כזה בו מעונינים לחזק את הערבות ההדדית הוא יתאים, וגם פה – קטן קטן שלא יעורר התנגדות מגובשת.
כמה מועיל היה עבורך מערך השיעור הזה?
לחץ על כוכב כדי לדרג
דירוג ממוצע 5 / 5. מספר הדירוגים: 1
אין דירוג עדיין. כיף להיות הראשון!
חבל שהמערך לא הועיל מספיק.
סייעו לנו להשתפר!
ספרו לנו - כיצד ניתן לשפר?
