פתיחה – היגדים מהי אמונה.
פרק 1: מהו עם?. פרק 2: לב באיברים. פרק 3: תפקיד עמ"י והפרטים בתוכו
מתודה:
דברים שאתן חולמות לעשות בחיים. דברים חשובים שאחרים עשו והיית רוצה לדמות להם.
רציונל למורה:
עמ"י. [פרק 1: מהו עם?. פרק 2: לב באיברים. פרק 3: תפקיד עמ"י והפרטים בתוכו]
עם ישראל- לב באיברים.
מאז אדם הראשון, 200 שנים לא היו עמים "אלפיים תוהו". כל נולד היה חלק מאנושות. אדם לא יכול להיות בודד, אבל אין עוד מעגלים חוץ מיחיד וכלל.
רוב המטרות הן אחידות- אין דוקא עם עם מטרה מיוחדת. אם לאחד יש עודף מים- יתן לכולם, השוני בין העמים נובע מסיבות שקשה להסביר. למה האנגלים אינם צרפתים? מה ההבדל- הוא אוהב תה והוא צפרדעים? אפשר לשים לב לדקויות- דייקנים, קרים, אבל בגלל זה להילחם? מה הענין?
ההיגיון אומר להיות אנושות אחת, בתוכה כ"א חי. באמת היות העמים זה לא הגיוני, אין משהו אמיתי. זה אמצעי הגנה על העולם. בגלל שבתור הפלגה, העוצמה הענקית של האנושות היתה מסוכנת, לכן הפרידון לשפות וקבוצות טבעיות, ושיהיה להם "לא שומע" והבדלים שימנעו מהם להתחבר. בדור הפלגה התחיל האגואיזם, שאדם חושב על עצמו ולא על הכלל. וכך נוצרו עמים, שכ"א התכנס על בסיס אופי או יתרון מסוים שאופייני לו. יש משהו שמבדיל בין העמים. כ,א מתאים למשהו, לקח אחריות על משהו. מהתורה- נוכחות העמים- להגנה על העולם, שלא יצליחו להחריב. ולכן, יום אחד זה יתבטל.
עם ישראל- כי יש משהו אחר. עד דור הפלגה, עבדו על הגעה לשלמות מבחינת מוסר וכו', כ"א צריך להיות מושלם. עד הפלגה ציפו מכ"א להיות צדיק גמור ונתנו לו הרבה שנים כדי שיספיק. בימינו בונים על "כתפי ענקים"- אולי הבן ישלים את המשימה. במשבר הפלגה הפסיקו לצפות מכל אדם להגיע לקדושה, מקצרים את ימיהם בבת אחת, אברהם חי 178 שנים, והוא התחיל בדור הפלגה.
כשה' חילק את העמים, הוא לא איפשר לכולם להגיע לשלמות כעם. רק לעם אחד ניתן כישרון של קדושה, לשאר- כשרונות חומריים. כשהעם הזה יגיע לשם, הוא יוכל לסחוב את השאר. לכן אברהם מופיע אז, ומתחילים להתמקד בו. המטרה של עמי- ולכן גם הצורה המוזרה בה נוצר- להוביל את הקדושה בעולם. לכן תהליך הבנייה, והגלויות וכו'. הנצרות טוענת- העם הזה נכשל, זה לא עבד אז החזירו את המשימה לכל העולם.
איך עם מתנהל? כל פרטי שייך לעם, אבל העם לא שייך לפרטים שלו. צה"ל לא בנוי מחייליו-לא כלל חלקיו, המושג עדיין קיים גם אם החילים משתנים. העם קיים גם אם תחליפו את כל האוכלוסיה (מצרים-אף אחד לא צאצא ישיר). זה יותר גבוה מהאנשים. הרעיון הוא שלכל יחיד יש בחירה חופשית, הוא יכול להיות מנותק וכו', אבל לכלל אין בעצם בחירה חופשית. [פיזיקה- קוואנטים- אא לדעת איפה כל חלקיק, אבל לממוצע שלהם יש מקום ברור]. [זרם מים- יש המון מערבולות וכו', אבל הנהר זורם לכיוון אחד וברור]. נגיד העליה לארץ. אנחנו עם שעובד את ה', ולכן זה יקרה. ה' מנהל עמים מעל לבחירה של הפרטים שם. [מצרים, סנחריב]. גרים יכולים להיות רק אם הם מתנתקים מעמם, ומשנים כיוון. [חלקיק שהתאדה מהמקור שלו].
מה שמגדיר עם זה הארץ, הטריטוריה הפיזית, על אף שאין קשר גנטי בין דורות האוכלוסיה. הארץ משנה את האנשים. שבטים שפלשו לאירופה והשתנו, האמריקאים,… לכל עם יש שר בשמים, מלאך שמוביל את העם ומחובר לארץ שלו. הזנת העם היא דרך המלאך שלהם. עמ"י רק דרך ה', הם לא אמיתיים. אין להם שר, וגם הארץ שלנו לא מחזיקה זרים. דרך היהודים עוברת ההזנה לעמים אחרים. "לב באיברים". לא יותר או פחות טוב [צרפתים באוכל-דרך היהודים מקבל השר את האיכויות האלו.], פשוט אחר, תפקיד אחר: ממונים על ענין הקודש. כשעמ"י יהיה כמו שצריך, כל העולם יגיע למקום טוב. אנחנו אחראים. כולם יהיו יותר טובים כשנהיה מכוונים.
מה התפקיד של עמ"י?
כמו לוחמים מיוחדים- יש כלי מיוחד ויש מטרה. ואם אתה יושב וסתם מתנשא זה הכי גרוע, כי אתה אמור לעשות משהו רציני.
כדי להבין את המשימה לפרט צריך להבין בכלל.
[הסבר רקע: בעולם יש חול, קודש וטומאה, נגיד. החול- עולמנו: פירמידת הצרכים: הגנה, אוכל… הרבה חוקים מובנים בו, וקל לגלות- חוקי פיזיקה, כלכלה.
תפילה למשל היא לא בתוך החוקים. זה לא היקש לוןגי מתוך המציאות, ואמור להשפיע עליה מבחוץ.
לעולם החול אין מטרה, כמו שלחיות אין מטרה בחיים. הן שורדות עד שלא. אין להן שום משמעות- הצבי של ימינו לעומת צבי מלפני 1000 שנה. הוא לא הולך לשום מקום (מעגל). גם האדם כנראה לא עושה שום דבר משמעותי.
יש לנו מרמור מהרעיון הנ"ל, קשה לקבל שאין משמעות למעשינו בסך הכל. רק חילוני כול לומר שהעולם נברא במקריות, ולכן הכל מקרי וסתמי. במקרה יש בהיסטוריה דברים ששווה לזכור אותם, אבל זה לא באמת.
אז מה המטרה? שתי אפשרויות.
- קודש. שהעולם ישקף נכון את עולם הקודש שנמצא ברקע, ולשם אנחנו שואפים, ורוצים להגיע לשם.
- העולם צריך להגיע לאיזה מקום, אבל זה מקום של חורבן. קורבנות אדם, החזק שורד, כת השטן… עמלק.
רוב העולם לא הולך אחרי אף אחת מהגישות. שאלה: מה מצליח יותר- להיות טוב או רע?? [במשחקים יש אפשרויות- לנצל ולנצח? ובכלכלה…]. העובדה שיש עמים בעולם החול זה שיקול בריא של יתרונות מול חסרונות, הגנה, התקדמות. זה לא משהו מיוחד. התשובה- בטווח קצר שווה להיות רע. תעשוק את הלקוחות ותעבוד עליהם- אז תרוויח. אבל אז לטווח ארוך תפסיד. ולהיפך.
זאת שאלה עתיקה- נמרוד ואברהם. בכבשן האש נמרוד אמר- יש אש ויצרים, זה מה שמניע את החברה והצמיחה. הכבוד והקנאה מייצרים כלכלה מתקדמת. ואי אפשר אחרת. אל תנאם לי על מוסר וזה, יאכלו אותך. בעסקים כמו בעסקים. זה לא ישכנע אף אחד, לא ילכו איתך. נמרוד זורק אותו לכבשן האש- למציאות! נותן לו תפקיד של שר. ותראה איך תישרף. סיטואציה של WIN WIN מבחינתו. כי אברהם לא מצליח להיות שר אוצר טוב. בפשטות העולם הולך עם הרע, וזהו. ולמה זה לא הולך לאברהם? כי זה לא יצליח בתנאים גרועים רגעילים. אא לחנך את כל העמים. צריך להיות עם אחד, שכן- יש לו ארץ, מלכות, כלכלה וכל ענייני החומר, אבל תהיה לו נטייה של קדושה (בנייה עג תורה, מדבר וכו) ואז יהיה מודל מעולה- יותר טוב מהאחרים- להראות ולשכנע את שאר העולם.
אז צריך עם מיוחד, ארץ מיוחדת (שלא עובדת עם עם לא מוסרי!- ועם הטובים היא עושה נפלאות). תהליך יצירה מיוחד.
איך עושים את זה ברמת הפרט? אדם פרטי קודם כל צריך להיות מוסר. לקיים את מצוות התורה בתור מחוייבות מלאה. "מסירות נפש". מצוות נותנות כללי התנהגות נכונים מוסרית עם עולם החומר– מעשר, ביכורים וכו', עבד, הורים- הכל בחומר. וזה יאפשר לך לצמוח. ולא לשכוח לבנות ארץ וצבא וכלכלה חזקים ובריאים. בן אדם פרטי בימינו- צריך לעשות מצוות, ולקיים את תפקידו בעם- נהג אוטובוס או חייל, אופה או רופא. הוא חלק מהפאזל, צריך לעשות אותו טוב, ותוך כדי- לשמור על המצוות.
